החלטה בתיק ת"א 9148-07-11

1.         בפני בקשה להתיר למבקשות (להלן: " הנתבעות")  הבאת ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") ואשר מחייבת בתביעה שבפניי מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק"). מדובר אך ורק בהחלטה הנוגעת לשיעור הנכות בתחום העיניים.

2.         המשיב (להלן: " התובע") הגיש תביעתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בעקבות פגיעתו  בתאונת דרכים מיום 13.3.97 (להלן:" התאונה").

3.         בגין פגיעתו נקבעה לו על ידי המל"ל נכות בתחום העיניים בשיעור של 10% לפי סעיף 52 (1) 2 ד' למבחני הנכות.

4.         בהמשך, הגיש התובע בקשה להחמרת מצב בגין הפגיעה העינית. ועדה רפואית מיום 6.12.11 קיבלה את הבקשה להחמרה והעמידה את שיעור הנכות העינית על 50% לפי סעיף 52 (1) 5 ט' למבחנים.

5.         המוסד לביטוח לאומי הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית. הוועדה הרפואית לעררים בדקה את התובע ביום 6.2.12 ודחתה את הערר. הוועדה קבעה כי " כבר כיום מבחינה עינית מצבו מתאים ל- 30% נכות. בעתיד תיתכן החמרה, ותיתכן גם הטבה, כעת נמצא בטיפול אקטיבי זריקות לעין שמאלית. לאור זאת הוועדה דוחה הערעור אך קובעת שיש לפתוח בתיק לדיון מחדש בעוד שנתיים".

6.         בבסיס הבקשה עומדות שתי טענות:

            האחת, כי שיעור הנכות העכשווי של התובע (30%) אינו עולה בקנה אחד עם שיעור הנכות שנקבעה לו בסופו של הדיון (50%).

            השנייה, כי מצבו של התובע אינו סופי, וכי המוסד לביטוח לאומי ישוב ויבחן את מצבו בעוד כשנתיים.

7.         התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, לא מדובר בסתירה בקביעת הוועדה, אלא בהחלטה מושכלת שמצויה בסמכותה של הועדה שלא להתערב בהחלטת הוועדה מדרג ראשון.

            עוד טוען ב"כ התובע כי לכל היותר מדובר בשאלה לגבי הפער האפשרי שבין 30% ל- 50% בתחום העיניים בלבד, ללא כל השפעה על גובה גמלת הנכות וממילא שיעור הנכות התפקודית הכוללת של התובע יקבע בסופו של דבר על פי מכלול העובדות ונכויותיו של התובע בתחומי הפגיעה השונים כשתחום העיניים הוא רק אחד מהם.

            בנוסף טוען ב"כ התובע כי מקום שהוועדה קבעה שיש מקום לפתוח את התיק לדיון מחדש בעוד שנתיים, אין כל שאלה של אי התאמה בין הנכויות וממילא מינויו של מומחה מטעם בית המשפט יהיה מינוי סרק, שכן המומחה יהיה מוגבל לקביעת נכות שבין 30% ל- 50% וגם הוא עשוי לקבוע שיש לבדוק את התובע מחדש בעוד שנתיים.

8.         לסיכום טוען ב"כ התובע כי הדין מאפשר לסתור קביעת נכות על פי דין רק במצבים נדירים וחריגים וכי מכל מקום אלא לא מתקיימים בעניינו.

9.         לחילופין טוען ב"כ התובע כי ככל שימונה מומחה הרי שבמסגרת המינוי הוא יוכל להתייחס אך ורק לשאלת הפער שבין 30% ל- 50% ולא יוכל להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי או קביעת גובה הנכות בכלל.

דיון:

10.        הלכה פסוקה היא, כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. ראה למשל ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, בעמ' 82.

בפסקי הדין המנחים אשר ניתנו בסוגיה זו,  בבר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 ובעניין בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט(4) 839, קבע בית המשפט העליון כי היתר להבאת ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. הפסיקה הצביעה על  שני סוגים של טעמים שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: האחד, טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; השני, טעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים. 

          הנטל להוכיח כי התקיים חריג כאמור מוטל על כתפי הטוען לו ובמקרה שלפנינו על כתפי הנתבעות.

11.        עם השנים ניכרה נטייה להגמיש את הדרישות להבאת ראיות לסתור אך גם כיום בקשות מסוג זה נענות במשורה. כך למשל היתרו בתי המשפט להביא ראיות לסתור מקום שבפני הוועדה הרפואית לא הונחו מלוא העובדות הרלוונטיות למצבו של הנפגע. ראה למשל דברי המשנה לנשיאה, כב' הש' ריבלין ברע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' עדי כדמור ואח' מיום 21.12.10.